הסבלנות בדרך כלל משתלמת – היזמים מחכים לתור הזהב .
רק לפני כשנה, לא יותר, הסתכלנו כולנו משתאים אחר הגאות בשווקים הבינלאומיים, מדינות כגון: סין, הודו, ויטנאם, נראו קרובות מתמיד, מדינות מזרח אירופה כבר לא נספרו מעצם הקרבה ועומס החברות שפקדו אותן, הכותרות בעיתונים השתנו חדשות לבקרים וכולנו היינו באופוריה, סוגדים, מעריצים את היזמים רבי העוצמה, המעיזים, אשר סיפקו חומר גלם לדמיון של כולנו, מה אנו היינו עושים באם היינו מרוויחים את הסכומים אשר נכתבו בכותרות העיתונים, בעמודי החדשות ואיפה לא.
גם על ארצנו הקטנה לא פסחו הכותרות שעיטרו את תקופת הפריחה חסרת התקדים שלא הייתה כמותה מאז קום המדינה.
מגדלים, דירות יוקרה, מפרטי דירות מעולם אחר, מעצבי על ומה לא ייבאנו לארץ הקודש, מקדם המכירות של כל פרויקט היה המיתוג, בניית הקונספט, חומרי שיווק מתקדמים, ייבוא של רעיונות שיווקיים מרחבי הגלובוס, ירידי דירות בחצי הכדור המערבי, אירועים למשקיעים, חוגי בית ועוד ועוד.
כתבה רדפה כתבה, ראיון גרר ראיון, מחירי הדירות הוחלפו מעלות לחדר או לדירה למחירים לפי מטר, שים מטר על המשקל, תכפיל במקדם 10,000 דולר, 15,000 דולר, כל מספר שנזרק לחלל על גבי הנייר עליו נכתב ועם ישראל לרבות יהדות התפוצות – שילמה !
או אז התחיל להתגלגל כדור השלג שלימים נקרא משבר הסאב פריים, שלפי דברי המומחים בתחילת 2008 הוא, הוא אבי אבות המשבר, חשבו כי בכמה מאות מיליארדי דולרים ניחלץ מהמשבר העולמי הקצר ונמשיך קדימה במסע הרכישות הגלובלי ונחזור כולנו לסדר היום, אף אחד, אבל אף אחד לא חזה עוצמה כזו של משבר, הגדולים הבינוניים והקטנים נתפשו באמצעה של עשייה, מרובה בארצות העולם, פרויקטים שתוכננו בקפידה זמן רב, שמיטב המתכננים, היועצים הישראלים, חברות ביצוע וניהול עמלו עליהן שנים, התפרקו וקרסו כמגדל קלפים אחד אחר השני החל מספטמבר 2008.
נפילת בנק ההשקעות ליהמן בראדרס, סימן את הבאות, רעידת האדמה הצונמי הפיננסי התגלגל בעוצמה אדירה מהשוק האמריקאי לכלל שווקי העולם, הבורסות והבנקים התחילו להגיב בעצבנות, בקוצר רוח, תגובה שגררה באופן מיידי סגירה גלובלית של ברזי האשראי.
סגירת ברזים זו הקפיאה בבת אחת ובמחי יד מאות פרויקטים יזמיים בתחומי הנדל"ן השונים, מרכזים מסחריים, קניונים, פרויקטים למגורים, מבני מלונאות, משרדים ומרכזי קניות, עבודה של שנים הוקפאה לעת עתה, ועדיין במרבית המקרים לא ירדה לטמיון.
התגובה המיידית של יזמי הנדל"ן הייתה ירידה לבונקרים לצורך ביצוע הערכת מצב אשר החלה במהלך הרבעון האחרון של 2008 ונמשכה עד תחילת הרבעון של 2009, עת בה התחילו החברות להבין את עוצמת המשבר, לבצע הערכת נזקים ולקבל החלטות כיצד לנוע קדימה מחדש אם בכלל. תהליך התעוררות זה קיים עד עצם היום הזה וימשיך לפחות עד לסוף שנת 2009 ועשוי לגלוש גם לשנת 2010 , הכל בהתאם ליכולתם של היזמים להיחלץ מהמשבר אשר נכפה עליהם.
המציאות בה היזמים מצאו עצמם ביציאה מחדרי ישיבות ההנהלה בתחילת רבעון ראשון של 2009 אמרה הכל: בנקים בארץ ובעולם צמצמו באופן חד את מתן ההלוואות והמימון לפרויקטים של בנייה, אלא באם תוכח הצלחתו השיווקית של הפרויקט באמצעות מכירה מקדימה של דירות, קוני דירות המצויים "בשוק" ומתקשים בקבלת החלטות בעטיו של המשבר, בנקים למשכנתאות אשר העלו את רף הריבית לצרכי הגנה פיננסית אישית שלהם, הגדלת מרווחי המימון ביחס שבין שווי נכס לשיעור ההלוואות על הנכסים, הקשחת עמדות בדבר לווים בעייתיים בעלי יכולת החזר מפוקפקת.
אז מה עשו היזמים לאחר שהבינו לאט לאט כי תור הזהב הסתיים וייקח זמן רב עד שיחזור.... נחלקו לשלושה חלקים:
זוהי המשמעות של להיות יזם אמיתי, להיות בטוב, להיות ברע, להיות אחראי להחלטות שקיבל, לשמור על כספי המשקיעים כבכספו, לא לחפש תורי זהב, אלא אסטרטגיות ארוכות טווח אשר עולות קנה אחד עם מדיניות החברה, לחפש השקעות בעלות פוטנציאל ולא "פליפים מהירים".
תור הזהב הבא שייך למתמידים, למאמינים שהיום הבא יהיה טוב יותר, הם לא צריכים לחלום הם צריכים להאמין.
כותב המאמר: מוטי ויטל, הבעלים והמנכ"ל של החברה הבינ"ל למחקר וייעוץ אסטרטגי Vcell
