''בסוף הדירות בגוש דן ייגמרו. ומה אז?''

כתבתה של שירלי ששון-עזר מהאתר כלכליסט

"הכשל הגדול בנושא הדיור בישראל הוא שאין פה תכנון ארוך טווח", אומר השופט בדימוס שלמה שהם, שכיהן בשנים 2006-2001 בתפקיד נציב הדורות הבאים. במשך חמש שנות כהונתו קיבל שהם לשולחנו כל הצעת חוק עוד לפני שהועברה לדיון בכנסת, ובדק את השפעותיה על דור העתיד של ישראל. לדבריו, גם בשוק הדיור כמו בתחומים רבים אחרים, חברי הכנסת מעדיפים לעסוק בכאן ועכשיו ולהשאיר לבא אחריהם להתמודד עם העתיד.

נציבות הדורות הבאים שבראשה עמד שהם היא יחידה מקצועית שהוקמה ב־2001, ותפקדה כיחידה א־פוליטית שייעצה לחברי הכנסת בכל הקשור לראייה ארוכת טווח. ככל הנראה, הח"כים לא אהבו את המראה שגוף זה הציב מולם. כיום, לאחר ארבע שנים שבהן עמד כיסא הנציב שומם מאז שסיים שהם את תפקידו, אישרה הכנסת לפני כשבועיים בקריאה ראשונה את ביטול חוק הנציבות.

לשהם יש הרבה לומר לגבי ההשפעה שתהיה לביטול היחידה שבראשה עמד על בתחומים רבים, אבל בשיחה עם "כלכליסט" הוא מסביר כיצד ישפיע ביטול הנציבות דווקא על תחומי התכנון והבנייה.

את המדינה מדמה שהם לגוף גדול וחולה. המחלה - פקק תנועה גדול, שהוא הגורם העיקרי לבעיית הצמיחה של מדינה שלמה, ומהווה לדבריו גם את שורש הבעיה שממנה צומחות מצוקת הדיור והעלייה המטאורית במחירי הדירות.

"הפתרונות שעובדים עליהם כעת הם אקמול. הם לא פתרונות אמיתיים", אומר שהם. "ברור שאם המצב יימשך המחירים יעלו ונמשיך ליצור את החסם הגדול ביותר, שהוא חסם אזור המרכז - צפיפות עצומה על שטח אדמה קטן, תשתיות לא מתאימות, זיהום אוויר ופקקים נוראיים".

איפה נמצא הפתרון?

"צריך לייצר תוכנית חומש שתקבע שבחמש השנים הקרובות מדינת ישראל מציבה את התחבורה בסדר עדיפות עליון, ומקימה מערך תחבורתי יעיל שמגיע לכל מקום בארץ במחיר כמעט אפסי".

זה פתרון שנשמע כמעט אוטופי. איך אתה רואה את זה קורה במציאות?

"משלב מסוים לא תהיה ברירה כי המצב יהיה כל כך גרוע, שפשוט לא ניתן יהיה לזוז ממקום למקום. אם תחשבי כמה מיליארדים כבר זרקנו על עיירות פיתוח, על עמידה בפקקים, על בזבוז הזמן ועל הצורך לאזן בין הפריפריה לבין המרכז, תביני שתקציב הפיתוח למערך תחבורה יעיל הוא לא בשמים. בישראל צריכים בסך הכל לבנות 700-600 ק"מ של מסילת ברזל. חברת רכבות ממוצעת באירופה בונה כ־700 ק"מ של מסילה בשנתיים".

 שלמה שהם. מאבחן את הבעיהבשוק הדיור. צילום: עמית שעל.

עדיין, תוכניות תחבורה תקועות פה במשך שנים. הרכבת הקלה בתל אביב תצא לדרך במקרה הטוב ב-2018 וקו הרכבת לאילת הוקפא.

"זה קורה בגלל שאין מי שייקח עליו לקבל החלטה. התכנון לא נעשה בצורה הוליסטית שמסתכלת קדימה. אחד המאבקים שניהלנו בנציבות הדורות הבאים היה ליצור מצב שבו הרכבת תוכל להשתמש בנכסיה כדי למנף את הפיתוח שלה. בזכות המהלך הזה יש היום לרכבת 27 מיליארד שקל שמושקעים בפיתוח והנחת קווים חדשים. זה אמנם מעט מדי ומאוחר מדי, אבל אם מחליטים שמבצעים השקעה גדולה בתשתיות תחבורתיות, כבר יימצא מנגנון שיוציא אותו לפועל".

מי צריך לקחת את ההחלטה הזו?

"הממשלה והכנסת, ואם היה היום נציב דורות הבאים מכהן זה היה מתפקידו להציע וליזום פתרונות מסוג זה. אבל בפוליטיקה הישראלית, לפעמים חברי כנסת מחפשים את הקרדיט כאן ועכשיו - דבר שלא מסתדר עם תכנון אסטרטגי ארוך טווח. שינוי כזה, שבו מחליטים שהולכים על מערך תחבורתי כולל, צריך להיעשות בחקיקה. שינוי כזה צריך להיעשות תוך הבנה שמדובר בנושא שהוא ראשון במעלה בסדר העדיפויות הלאומי. הרי יבוא יום שכמות הדירות באזור גוש דן תסתיים, אין בישראל תשתיות שיכילו גידול כזה באוכלוסייה".

אתה חושב שצריך להפסיק לבנות מסיבית לגובה?

"להפך, אני חושב שצריך להתנהג בזהירות עם משאב הקרקע, כלומר לבנות יותר דירות על כל מטר מרובע. עם זאת, חשוב להיזהר מבנייה לא נכונה לגובה שתחסום אוויר. כשבנו את בתי המלון על חוף תל אביב לא חשבו שהבנייה תמנע תנועת אוויר בעתיד. אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה אבל חייבים להסתכל קדימה, ולצמצם תוכניות לבתים צמודי קרקע".

כיצד ביטול הנציבות ישפיע על תחום הנדל"ן בעתיד?

"בהגדרתו נדל"ן הוא תחום שבו מה שנקבע היום נשאר איתנו לשנים רבות. לכן, התכנון כולו חייב להיעשות תוך התחשבות בשיקולים ארוכי טווח. היום לצערי אין מי שידאג לכך".

כתבתה של שירלי ששון-עזר מהאתר כלכליסט