חניה כבר לא מהווה ''מכשול'' בדרך לביצוע תמ''א 38

בעבר, התכנות לחניה הייתה תנאי סף בבדיקה ראשונית של בניינים בכדאיות כניסה לביצוע תמ"א 38. היום נמצאו וקיימים לא מעט פתרונות  לקריטריון זה. אמסלם אומרת כי היצע הפתרונות לחניות תלוי בגודל המגרש, כדאיות הפרויקט, דרישת הדיירים וכן דרישת הרשות. עד כה המעיטו היזמים להשתמש בפתרון של "מתקני/מכפילי חנייה" בשל עלות גרנדיוזית שיכלה להגיע לעלות של למעלה מ – 250 אלף שקל למתקן, אך כיום השד לא כל כך נורא – אמסלם: "כניסת שחקנים לשוק האמור יצרה תחרות שהובילה להוזלת עלויות. מתקני חנייה נגישים, במחיר סביר של כ – 90 אלף שקל ואף חלקם "ירוקים", משמע, כלל החניות נמצאות מתחת לקרקע ומעליהן שטחים ירוקים של גינון. כך לדוגמא בפרויקט הממוקם בשיכון וותיקים (מערב ישן) בעיר ראשון לציון אותו החברה תבצע, ישולבו חניות עיליות לצד שני מתקני חנייה זוגיים שבעבורם החברה תבצע דיפון. אפרת אמסלם מציינת כי עלות מתקן בודד הינה 55 אלף שקל, עלות הדיפון כ – 30 אלף שקל – סה"כ העלות לביצוע מתקן אחד הינו: 85 אלף שקל, עלות שני המתקנים בפרויקט זה לרבות הדיפון יעמוד על כ – 170 אלף שקל בקירוב.

במגרשים קטנים, כדוגמת תל – אביב, שבה מצוקת החנייה ידועה לכל, הפתרון היעיל ביותר הוא לבצע דיפון ולהתקין מתקני חנייה בין אם יחידים/זוגיים ו – משולשים (2 חניות תחתונות ואחת עליונה), ההחלטה לשימוש באחד מהמתקנים תלויה בכדאיות/רווחיות הפרויקט הנתון – "אנו לוקחים בחשבון את עליות המתקנים, כך לדוגמה עלות מתקן חניות משולש יכול להגיע לכ – 125 אלף שקל לרבות ביצוע הדיפון".  בעיר הרצלייה מסבירה אמסלם, יש דרישה לחניות לכלל הבעלים הקיימים גם אם אין להם חנייה בטאבו/בהיתר ולדירות החדשות כך ששימוש במתקנים כמעט הכרחי במרבית המגרשים. שאר הרשויות דורשות הסדר חנייה רק לבעלים עם חנייה צמודה בהיתר וכן לדירות החדשות. יש לציין -   מוסיפה אמסלם, כי לבעלים הקיימים אין דרישות מיוחדות למעט בקשה לשמור על מיקום החנייה הקיים ששיך להם. ישנם מקרים יוצאי דופן בהם מבקשים "לבדוק" התכנות להמיר חנייה פתוחה לחנייה מקורה, אך לרוב אין זה מהווה תנאי מתלה לחתימה על ההסכם לביצוע תמ"א 38, ובאם זה מתאפשר החברה באה לקראת בקשות הדיירים.

אלי בר-און מנכ"ל משותף בקבוצת נווה העיר המקדמים פרויקט תמ"א 38 בעיר בת ים, מציין כי ישנם רשויות הנותנים לחברה המבצעת לשלם "כופר חניה" – מסביר בר-און: "מדובר בסכום שיזם צריך לשלם במקרה שבו תנאי השטח לא מאפשרים לו לבנות חניות צמודות לפרויקט. במקרה כזה ישלם היזם/קבלן לקרן חניה של הרשות סכום ממוצע של 45 אלף שקל ליחידת דיור, וזו מחויבת לנתב את הכספים לטובת בניית חניונים לתושבים בסמוך לפרויקטים".