דיור בר השגה, הפתרון או לא?

שוק הנדל"ן הוא בעל השפעה גדולה ביותר על המצב החברתי והכלכלי העתידי של אדם. בשכונת עוני קטן משמעותית הסיכוי לתושבים להעניק לילדיהם עתיד טוב וכך להיפך בשכונות מעורבות. בשנת 2010, שוק הנדל"ן במדינת ישראל יוצר, ללא ספק, קיטוב חברתי, אשר מרחיק יותר ויותר בין שכבות אוכלוסיה שונות ויובהר כי, שוק הדיור הוא מרכיב משמעותי ביותר בתופעה זו.

מהותה של התכנית הממשלתית הינה הקצאה של דיור בר השגה (פרויקטים אשר יכללו יחידת אחוז מסוים של דיור למגורים, המיועדת למכירה או להשכרה אשר במחירה מובאים בחשבון צרכים חברתיים ומצבו הכלכלי של הקונה או השוכר). הזכאות לדיור בדירות אלו, תיבחן על פי מבחן הכנסה, או אמות מידה נוספות הממשלה. מטרתה של התכנית הממשלתית לדיור בר השגה הינה, ליתן מענה לבעיית הקיטוב החברתי וכן, מתן האפשרות לקורת גג בקרב קהל הרוכשים מהמעמד הכלכלי הבינוני-נמוך.

אולם, לדעתי, דיור בר השגה במצב הדברים הנוכחי לא נותן מענה לטווח הארוך  ולא יביאו לפיתרון לבעיית הדיור הקיימת.

ראשית, קיים חשש כי משקי בית אלו אינם יכולים לעמוד בעלויות הדיור ועלול להיווצר מצב בו הנ"ל מנסים בכל מחיר לשמור על הדירה, גם על חשבון ויתור על צרכים אחרים.  לכן, חשוב לשים לב להתאמת המוצר – קרי דיור בר השגה שעלות התחזוקה שלו מתאימה לקהל היעד שלו. שנית, השיקולים החברתיים לא מוטמעים כלל שהליכי התכנון. בשוק הנדל"ן משווקות כיום בעיקר דירות גדולות.

המפתיע הוא שהנ"ל הינו בעידוד הרשויות התכנון המקומיות (כדוגמת – הוד השרון, נתניה ועוד רבות וטובות) שמבקשות למשוך אליהן אוכלוסייה אמידה בלבד ובכך - חוסמת אפשרות של רבים לרכוש דיור. מעבר לכך, בפועל, קבוצות האוכלוסייה שמנסות לקדם את הרעיון של דיור בר השגה איננה האוכלוסייה אליה "התכוון המשורר" והן לא שונות בהרבה מקבוצות הרכישה שאנחנו כל כך מכירים.

מדובר בקבוצות שמבקשות שהמחיר יהיה יותר זול. לא מדובר על הרצון לשילוב אוכלוסיות וצמצום פערים –המטרה המובהקת של דיור בר השגה ברובו, הוא אך ורק קניית דירה בזול.

לדעתי, הפתרון הנכון יותר איננו מצוי דווקא במנגנון הדיור בר השגה אלא - הפתרון הינו, בהגברה משמעותית של קצב שיווק המגרשים המיועדים לבנייה, ומכרזים לפי שיטת מחיר למשתכן תוך הטמעת השיקולים החברתיים בכל שלב בהליכי תכנון ובנייה.